התיישנות תביעה

רבים מאיתנו סבורים כי תביעה משפטית מתיישנת כעבור 7 שנים. הדבר אינו נכון בתביעות לביטוח לאומי או לקצין התגמולים. בביטוח לאומי אין התיישנות.

נעסוק בשני מקרים: הראשון הוא מקרה בו התגלה לאדם נגע חדש, שנים אחרי תום החשיפה התעסוקתית לשמש במסגרת העבודה או השירות הצבאי. למשל – מי שעבד בחשיפה לשמש עד גיל 60 והתגלה לו נגע בעור בגיל 75. המקרה השני – מי שיש לו נגעים בעור שנים, ורק כעבור שנים ארוכות החליט להגיש תביעה להכרה.

גם במקרה הראשון וגם במקרה השני אין מניעה להגשת תביעה ולהכרה.

כשמדובר בנגע חדש, שנים רבות אחרי חשיפה לשמש, אין כל מניעה להגיש את התביעה לאחר הגילוי שכן מבחינה רפואית פעמים רבות הפגם בעור / הנגע מתרחש או מתגלה שנים לאחר החשיפה. זמן החביון החשיפה לבין פרוץ המחלה פעמים רבות הוא שנים ארוכות. לכן אין כל בעיה שאדם בן 80, שאינו עובד כבר 20 שנים, יגיש תביעה במועד בו מתגלה לו נגע בעור או לאחר מכן, והוא יזכה למלוא זכויותיו (מענק או קצבה חודשית).

כשמדובר בנגעים או כתמי עור ישנים – גם אז אין מניעה להגיש את התביעה כעבור שנים. בביטוח לאומי אין התיישנות, ניתן להגיש תביעה גם לאחר עשרות שנים ממועד התאונה / מחלה, אלא שתגמולים רטרואקטיביים הם מוגבלים.

אם מדובר בקצבה חודשית (במקרה שהנגעים מזכים ב-20% ומעלה) התשלום יהיה רטרואקטיבית לשנה בלבד, כלומר מי שהגיש תביעה ב01/01/2021 יקבל תגמולים לעבר החל מ-01/01/2020 בלבד. התגמולים לעתיד לא ייפגעו.

במקרה של מענק חד פעמי (דרגת נכות של עד 19%), אזי על כל חודש איחור בהגשת התביעה מעבר לשנה אחת מיום גילוי הנגע, גובה המענק יופחת בכ-2.5%. איחור של למעלה מ-3-4 שנים יבטל את המענק לחלוטין. למשל – אם חליתי ב-01/01/2018 יכולתי להגיש תביעה בלא להינזק עד 01/01/2019. אם התביעה הוגשה ב-01/01/2020 אזי איחרתי בשנה אחת, שהם 12 חודשים ולכן המענק שאקבל יקטן בכ-30% (כ-2.5% לכל חודש איחור).

המסקנה – בכל מועד ניתן להגיש תביעה ולזכות, אבל עדיף להגיש בסמוך ככל הניתן לגילוי הנגעים.