נגעים בעור ותביעת מעביד

כעיקרון, על מעביד חלה אחריות לדאוג לעובדיו לאמצעי הגנה מתאימים לפעולות שהוא נדרש לבצע. כך למשל מנהל של מפעל תעשייה רועש צריך לספק לעובדיו מגני אוזניים, מנהל של עובדים המבצעים ריתוך צריך לספק להם מסכות מתאימות, ומעביד שעובדיו נדרשים לשהות בשטח פתוח תוך חשיפה לשמש נדרש לספק להם אמצעי הגנה הכוללים כובע רחב שוליים, קרם הגנה, בגדי עבודה ארוכים המכסים את העור.

עד סוף שנות השמונים מקובל לומר כי לא היתה מודעות לסכנות שבחשיפה לקרינת השמש ועל כן לא נהגו מעבידים לחלק אמצעי הגנה.

תיאורטית, אם ניתן להוכיח כי מעביד היה צריך לספק אמצעי הגנה מתאימים אך לא עשה זאת, הוא חשוף לתביעת נזיקין. בצורה זו עובד שסובל מנגעים בעור עקב חשיפה תעסוקתית לקרינת השמש יכול לקבל פיצוי גם מהמעביד, מעבר לפיצויים המגיעים לו מן המוסד לביטוח לאומי.

בתביעת נזיקין הפיצוי לתובע יהיה בשיעור הנזק הממוני והלא ממוני שיקבע שנגרם לו, בניכוי התגמול שכבר קיבל מביטוח לאומי. כלומר אם בית משפט יסבור שהפיצוי הראוי הוא למשל 100,000 ₪ ויימצא שביטוח לאומי כבר שילם לתובע 40,000 ₪, יפסוק לו בית המשפט את היתרה, כלומר 60,000 ₪.