מלנומה

מהי מלנומה? מי עלול לחלות בה ? מהם גורמי הסיכון ? כיצד מאבחנים ?מהם התסמינים ?ואיך מטפלים? על שאלות אלה ועוד במאמר שלפניכם.

מלנומה היא גידול מהיר של תאי המלנוציטים בעור. גידול סרטני זה מתחיל בדרך כלל בעור או בשומה. לעתים נדירות, גידול סרטני זה עלול להופיע באיברים אחרים בגוף, כגון גלגל העין (מידע נרחב בנושא זה בפרק נפרד בהמשך), רירית הפה, או מתחת לציפורניים. לעתים, גידול זה מתפשט לאיברים אחרים בגוף באמצעות צינורות הלימפה או זרם הדם. גידול סרטני מסוג מלנומה עלול להופיע בכל הגוף. יחד עם זאת, אצל נשים האזור השכיח ביותר להופעת מלנומה הוא עור השוקיים, ואצל גברים מלנומה נפוצה יותר בעור הגב.

מלנומה היא הסוג החמור ביותר של סרטן עור ממאיר. זיהוי מוקדם של הנגעים הוא חשוב ביותר היות שהפרוגנוזה (Prognosis) משתנה באופן משמעותי בהתאם לשלב גילוי המחלה - כמעט 100 אחוזים שורדים את המחלה כאשר היא מתגלה בשלבים מוקדמים, לעומת פחות מ-10 אחוזי שרידות כאשר קיימות גרורות בעת האבחנה. הסימן הקליני המחשיד ביותר לממאירות הוא הופעת שומה חדשה בעלת צורה וצבע חריגים, או שינוי במאפייני שומה קיימת

גורמי הסיכון של המלנומה:

גורם הסיכון העיקרי למחלה הוא חשיפה לשמש, ובעיקר חשיפה שאינה קבועה ונעשית לפרקים.

הסיכוי למלנומה גבוה יותר אצל בהירי שיער, עור ועיניים.

נוכחות של שומות שונות מעלה אף היא את הסיכוי להתפתחות מלנומה, בעיקר במצבים בהם קיימת שומה מולדת.

תסמינים לאבחון המחלה ומהלכה .

קיימים חמישה קריטריונים בסיסיים לזיהוי שומה החשודה כמלנומה:

1. א-סימטריה (Asymmetry): שומות רגילות הן בדרך כלל סימטריות, בעוד מלנומה עלולה להיות בעלת צורה לא סדירה או א-סימטרית

2. גבול (Border): לשומות רגילות יש בדרך כלל גבול חלק ומוגדר. במלנומה גבולות השומה לא סדירים, מטושטשים או מחוספסים

3. גוון (Color): שומות רגילות הן בדרך כלל בצבע אחיד - חום. הגוון של מלנומה אינו אחיד, ושומה חשודה יכולה להופיע בשילוב של צבעים שונים - שחור, חום או חום-צהבהב, אדום, כחול .

4. גודל או קוטר (Diameter): שומות בקוטר של 5 מילימטרים ומעלה חשודות יותר כמלנומות

5. שינוי (Evolution): הסימן החשוב ביותר. חשד למלנומה מתעורר כאשר מופיעה שומה חדשה וחריגה בצבע שחור, כאשר יש שינוי בגודלה, בצורתה, או בצבעה של שומה קיימת, או כאשר מופיע דימום או גרד בשומה, במיוחד אצל אנשים מעל גיל 40. לכן מעקב אחר שומות הוא הכרחי לאבחון מוקדם ולטיפול יעיל במחלה

חשוב לציין כי האבחנה הסופית של מלנומה נעשית באמצעות ביופסיה (Biopsy) של הנגע החשוד.

דרכי טיפול:

הטיפול במלנומה הוא בהתאם לשלב המחלה

שלבים 1–2: כריתה מקומית ודגימת בלוטת זקיף (Sentinel). אם מדובר בגידול באתר (In situ) ללא חדירה עמוקה וללא מאפיינים אגרסיביים, אין חובה לבצע דגימה של בלוטת הזקיף

שלב 3: כריתה מקומית, כריתת בלוטות לימפה אזוריות וטיפול משלים

שלב 4: טיפול מערכתי- עד המאה ה-21 הטיפולים במלנומה היו מוגבלים מאוד ולא ממוקדים או מותאמים אישית. התגלה כי כ-50 אחוזים מהמלנומות הגרורתיות הן בעלות מוטציה בגן BRAF, הגורמת להיווצרות חלבון המעודד שגשוג בלתי-מבוקר של התאים הממאירים. נוכחות המוטציה BRAF מסתמנת כגורם פרוגנוסטי (Prognostic) שלילי להישרדות החולים

אפשרויות טיפוליות

1. כריתת גרורות (Metastasectomy)

2. אימונותרפיה (Immunotherapy)

3. טיפול ממוקד על ידי עיכוב מסלול MAPK ‏(Mitogen-Activated Protein Kinase)

4. הקרנות לגרורות תסמיניות

5. כימותרפיה ציטוטוקסית (Cytotoxic chemotherapy) - לפני פיתוח האימונותרפיה עם מעכבי Checkpoint והטיפול הממוקד, הייתה בשימוש נרחב, אך כעת, אין לה מקום בטיפול של חולים עם מלנומה גרורתית.